כלנית

איך מזהים כלנית?

לכלנית בין חמישה לשישה עלי כותרת בצבעים עזים, הנפוץ מבינהם הוא האדום אך ניתן למצוא גם כלניות לבנות וסגולות באיזורים בהן הקרקע בזלתית – כמו בגליל ובגולן, או בקרקע גירנית דלה כמו בשומרון. בעלי הכותרת של כלנית בוגרת נמצא טבעת לבנה פנימית, ובמרכזה נקודה שחורה, שם באמצם נמצאים האבקנים של הפרח.

מתי אפשר למצוא כלניות?

הכלניות פורחות בארץ ישראל בעונת החורף – מסוף דצמבר ועד סוף מרץ. הכלנית היא פרח שאינו "מפחד" מרוח, ועל כן ניתן למצוא אותו מתחילת עונת הגשמים ועד שהאדמה מתייבשת לקראת הימים החמים של סוף האביב.

איפה אפשר למצוא כלניות?

הן נפוצות כמעט בכל חלקי הארץ: מהצפון ועד להר הנגב. נמצא אותן לקראת סוף החורף בריכוזים גבוהים בנגב המערבי. הן הפוצות בכל אגן הים התיכון, בשטחי מרעה פתוחים, ביערות ובכל חלקי הארץ.

מה מקור השם "כלנית"?

מקור שמה המדעי של הכלנית Anemone ופירושו ביוונית הוא "בת רוח". המשמעות של זה היא שהכלנית אינה "מפחדת" מהרוח כיתר הפרחים המעדיפים להמתין לבוא האביב. היא פורחת בחורף.
את השם העברי של הכלנית העניק לה עמנואל לעף, חוקר שמות עבריים קדומים שחי בהונגריה בסוף המאה ה-19.
הוא בחר בשם "כלנית" כדי לתאר את יופיו של הפרח – ככלה המתהדרת.

כיצד צמח הכלנית מתרבה?

במרכז פרח הכלנית מצויים האבקנים הכהים ומרוכזים בצפיפות (נראים כנקודה שחורה במרכז). שם גם מצויות הצלקות, המוכנות לקליטת אבקנים כיומיים לאחר פתיחת הפרח ולמשך כשלושה ימים. בשלב בו הפרח מגיע לשיא גודלו (בערך כשבוע לאחר פתיחת הפרח) האבקה מתפזרת בעזרת הרוח או בעזרת חרקים. מאחר וזמני הבשלת האבקנים לא חופף עם זמן בשלות הצלקות, קטנה האפשרות להאבקה עצמית. על כן, לרוב, נעשית האבקה מפרחים זרים. עובדה זו תורמת לשונות הגנטית של המין – ולהישרדותו.

הכלנית היא גיאופיט – צמח רב- שנתי בעל פקעת. הפקעת נמצאת בקרקע ועם בוא החורף והבשלת התנאים בוקע ניצן ההתחדשות ועולה על פני הקרקע. בסוף האביב קמל הפרח והפקעת נכנסת שוב לתרדמת עד לחורף הבא.